זה לגמרי מתעתע חשבתי לעצמי.
למרות שהבטן הרגישה
שזה די וודאי
שמדובר בחץ רעיל
שנשלח לכיווני.
ואני הסתרתי מעצמי
את האמת.
די הרבה זמן.
אף אחד לא הכריח אותי להתעלם. נכון.
זו בחירה אולי מודעת, או שלא
להקלה רגעית.
אז הצעתי לי
שאעצור רגע בתוך הים הסוער
אעלה על סלע כדי להינצל.
הייתי צריכה הפוגה
כדי לחלץ את העצמות,
להתארגן.
ושוב חוזרת אל הגלים
שכחתי כמה הם גבוהים.
ממשיכה לחתור
לעבר החיים
