לפעמים אין לי אומץ

לראות את הדברים

כפי שהם.

אז אני מזיזה את המבט.

בתוך תוכי, אני רוצה

לפתוח את הדלת

ולתת לאמת שלי

לפרוץ החוצה.

כשאין לי את האומץ

לצעוק. להיות. לעשות.

אני דוחה את הקץ

מכבה מחשבות סוררות.

ואז לוקחת אותי לים.

שם מול הגלים

מזכירה לעצמי

שלאמת גוונים רבים.