מסדרת בבוידעם שלי

את כל הזכרונות

בקופסאות שמונחות

שורות שורות.

מידי פעם ניגשת

פותחת קופסא

הופכת בה. מביטה

במה שרוצה.

השנים הצהיבו שם

את הפריטים הפזורים,

אבל לא הקהו את החושים

שעדיין מעקצצים.

סוגרת קופסא אחת,

ניגשת לאחרת.

מלטפת ברוך

מקבלת בהשלמה.

כולם שלי.

כולם מי שאני.

מצהיבה עם השנים

אבל שלמה.