לימדת אותי

שמגיע לי פחות.

שאני יכולה להסתפק בשאריות.

הייתי צריכה להוקיר תודה

שום דבר לא מובן מאליו.

לא מבינה למה כעסת

כשבחרתי אותו לעצמי.

כיוונתם אותי לשם חיים שלמים.

חייתי בחדר עם שברי רהיטים,

עם ארונות שהסריחו מנפטלין…

בתוך גבבים של זכרונות שאנשים השאירו שם.

וגם אותי השאירו שם.

מצאתי את דרכי, מגששת בחושך והעששית היחידה הייתה ליבי שהאיר לי את הדרך, החוצה.