ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת (עמוס פרק ט פסוק יא)

כבר ימים רבים

סוכתנו מתנדנדת

מצד לצד.

מאבל וכאב גדול

לאופוריה זהירה.

הרוחות מטלטלות אותה.

והן עזות. פעם מתגברות, פעם נחלשות.

אך ככל שהרוח מתחזקת

כך אנחנו אוחזים

בה, עד שאצבעותינו מדממות

עוברת מחשבה טורדנית, להרפות.

אבל אחד אחר בה ואוחז בה במקומנו.

מפיח תקווה,

הגיץ חוזר לחיים

רגע לפני שכבה.