עולה על גדותיי…
גולשת החוצה.
מזדרזת כדי להנמיך את האש,
להוריד את גובה הלהבות.
נאבקת בשדים שוב
דוחפת את הגבולות.
מבטיחה לעצמי לא פעם,
אבל מה אפשר כבר לצפות… (זו אני)
מרחיקה עד הכאבים
של אחרים.
חופנת אותם אלי
בזהירות וביראת כבוד.
עולה על גדותיי…
גולשת החוצה,
לוקחת את מה ששם,
מורידה את האש
וחוזרת אלי.
